השתפכות הנפש משיבת נפש | אב”ן שתיה – נוצה

משיבת נפש

אחד מתפקידיו העיקריים של הצדיק במשנתו של רבי נחמן הינו חיזוק אותם אלו שנפלו ממדרגתם.

הצדיק הינו זה שיכול להראות ליהודי כי בכל מקום שהוא נמצא, גם במקומות הירודים ביותר, נמצא עימו הקב”ה.

במשך דורות רבים הסתובבו בין קהילות ישראל מגידים שהוכיחו את היהודים על חטאותיהם ועל עוונותיהם.

מגידים אלה הותירו פעמים רבות את היהודים בקהילות בהם ביקרו מיואשים וחסרו תקוה. תלמידי הבעל שם טוב יצאו חוצץ נגד מגמה זו.

בנסתר ובגלוי הסתובבו אלו בין הקהילות ועודדו וחיזקו את נפשות היהודים. המסרים העיקריים אותם נשאו תלמידי הבעל שם טוב הינם מסרים של אהבת ה’ ושל אמונה ותקוה. רבי נחמן, נכדו של הבעל שם טוב, התפרסם בקריאתו הידועה “אין יאוש בעולם כלל”. תורתיו של רבי נחמן לימדנו כיצד ניתן להפוך את המציאות האפילה ביותר לגילוי של תורה גבוהה דייקא,  וכן כיצד היהודי הממשיך ומבקש את הקב”ה בכל מקום ובכל מצב הינו זה הזוכה לפעול תיקונים שאחרים אינם לתקנם. עצותיו והדרכותיו של רבי נחמן ליוו יהודים רבים בתקופות הקשות שעברו על יהדות אירופה.

בכח עצות אלו יכלו להמשיך ולשמור על אמונתם ויהדותם. רבי נתן מנימירוב, תלמידו הגדול של רבי נחמן, המשיך את דרכו של רבו. תורה רפ”ב בליקוטי מוהר”ן הפכה לאחת מאבני היסוד של חידושיו ומכתביו. תורה זו מלמדת את האדם כיצד למצוא בסביבתו ובעצמו נקודות טובות גם כאשר נראה שהרע גובר ומשתלט. רבי נתן ראה בתורה זו כאחת מהעצות העיקריות של רבינו. הדרכותיהם ועצותיהם של רבי נחמן ותלמידיו פזורות בים כתביהם הרבים. ר’ אלתר טעפליקר ליקט עצות אלו לחיבור שהשיב נפשות רבים בשעות קשות. לחיבור זה קרא ר’ אלתר “משיבת נפש” ביטוי בו השתמש רבי נתן רבות בתיאורו את תורת הצדיק.

השתפכות הנפש

אחד מיסודות החסידות, אותה לימד רבי ישראל הבעל שם טוב, היה עבודת התפילה. במשך דורות רבים הושם הדגש בישיבות על לימוד התורה בעוד התפילה נדחקה לקרן זוית. היהודי הפשוט, שנלחם על חייו במציאות החיים הקשה של אירופה באותן שנים, לא זכה לעסוק בתורה. החסידות החזירה ליהודים הללו את ה”עבודה שבלב”, את התפילה. אך לא רק לאלה פנתה החסידות גם לאותם למדנים, שהלכו ואיבדו את חמימות הלב ואת ההתרגשות שבעבודה, החזירה החסידות את “רחמנא ליבא בעי” – הקדוש ברוך הוא מבקש את הלב, לימדונו חכמינו.

נכדו של הבעל שם-טוב, רבי נחמן מברסלב, הרחיב והעמיק דרך זו. “עיקר עסקי הוא תפילה הכריז על עצמו”. הוא, שידע את עומק העיון בכל חלקי התורה, העמיד דווקא את התפילה במרכז משנתו. “ההתבודדות היא המעלה הגדולה מן הכל” לימד את חסידיו. ואלה, נאמנים להדרכתו, הפכו את היציאה אל היערות והשדות בחצות הלילה לאחד ממאפייניה העיקריים של חסידות ברסלב. “דבר עם ה’ כמו עם חבר טוב” – הנחה רבינו את תלמידו הגדול רבי נתן. הדיבור הפשוט היוצא מן הלב בשפתו הטבעית של האדם, הצעקה, הניגון, השתיקה כל אלו הפכו לאבני יסוד בדרך ההתבודדות אותה לימד רבי נחמן. דרך חדשה – ישנה קרא לה רבי נחמן. דרך שהלכו בה גדולי הצדיקים שבכל הדורות, דרך שהלכה ונשתכחה, דרך שעתה הגיע זמנה לחזור ולהתגלות.

ספרי רבי נחמן ותלמידו רבי נתן עסקו רבות בהדרכות להולך בדרך ההתבודדות.

כתבים שגילו את הפנים השונות והגוונים השונים של המפגש שבין אדם לבין בראו. הדריכו את ההולך בדרך כיצד להמשיך ולאחוז בתפילת הלב תוך כדי תקופות החיים השונות ומצבי הנפש המשתנים. עצות והדרכות אלו פזורות במקומות רבים בכתבי רבי נחמן ותלמידו רבי נתן. ר’ יהושע מזיליאנסקי מטעפליק, שנודע בכינויו, “ר’ אלתר טעפליקר” ליקט וריכז את העצות הללו. לליקוט זה קרא ר’ אלתר ” השתפכות הנפש “. ספרו הפך לאורך הדורות למורה דרך למבקשים את העבודה שבלב, את עבודת התפילה.

המלקט, רבי אלתר טפליקר זצ”ל, כלל בספריו הסברים עמוקים ועצות מעשיות מתורתו של רבי נחמן ומתורת תלמידו רבי נתן. במשך מאה השנים האחרונות הם מן הספרים האהובים והנפוצים ביותר בין המתעניינים בתורת חסידות ברסלב.

‘השתפכות הנפש’ מרכז את כל הרעיונות וההדרכות המעשיות הנוגע לעבודת התפילה האישית, ה’התבודדות’, שרבי נחמן יעץ לקיים מידי יום ביומו, ואמר שהיא “מעלה עליונה וגדולה מן הכל”.

‘משיבת נפש’ הוא ליקוט נרחב בנושא המלחמה ביאוש וברפיון הידיים. ברוח אמרתו המפורסמת של רבי נחמן: “אין שום יאוש בעולם כלל”, מבוארות בו החיוניות של התחזקות הנפש בשמחה ובאמונה, והעמידה בעליות והירידות העוברים על כל אדם בחייו.